פסק-דין בתיק ת"ק 19431-11-11

1.         א.         רכב התובע נפגע בתאונת דרכים ובעקבות כך הגיש תביעה למבטחת שלו - הנתבעת- ולטענתו פיצתה אותו הנתבעת בסכום חלקי, דהיינו, בעוד שהשמאי קבע גובה הנזקים בסך שדל 15,627 ש"ח שילמה לו הנתבעת סך של 9.040 ש"ח ולכן מגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו את היתרה הבלתי מסוקלת בסך של 6,587 ש"ח.

ב.         הנתבעת סבורה, שאין מקום להשלים לתובע הסכום הנתבע או כל סכום אחר ולהצדקת טענתה, מעלה היא הטענות העיקריות הבאות:

א)         הרכב הגיע לישראל ביבוא אישי וככזה פטרה המדינה את התובע מתשלום מיסים ורכב זה לא יכול להימכר במשך שנתיים - אלא אם הבעלים ישלם את המיסים.

ב)         רכב התובע לא תוקן ובנסיבות אלו, אינו זכאי לתשלום המע"מ בגין תיקון הרכב. הנתבעת הייתה מוכנה לשקול תשלום מע"מ - אם התובע היה מציג חשבונית תיקון.

כמו כן, נטען, שהתובע אינו זכאי לתשלום עבור ירידת ערך כל עוד הרכב לא תוקן.

2.         בטרם אתייחס לגופו של עניין, אין בדעתי לדון בטענת הנתבעת, שהיות והרכב הובא ביבוא אישי והוטל על המביא לשלם מס במועד מסוים והאם הוא יכול למכור הרכב - אם לאו לפני שישלם את המס, משום שעניין זה אינו מנשוא התביעה ואם מוכר רכב כזה אינו מציית לחוק - הרי שבבוא יום הדין ייתן המוכר דין וחשבון לשלטונות הנוגעים בדבר.

3.         התובע אכן הסביר לבית המשפט, שהיתרה הבלתי מסולקת בסך של 6,587 ש"ח נובעת מאי תשלום עבור ירידת הערך (5,250 ש"ח) ואי תשלום עבור המע"מ (1.337 ש"ח). (ראה הסכום בתביעה ודברי התובע בעמ' 2 לפ',ש' 27).

לעניין זה ולגופו של עניין, אני קובע, שמהטענות, מהמסמכים שהוצגו בפני עולות העובדות הבאות:

א.         הנזק לרכב, כפי שנקבע על ידי מר ונציה רפי, השמאי מטעם התובע (להלן: "השמאי") הינו בסה"כ 15,627 ש"ח - כפי שציין התובע בכתב התביעה - ונזק זה כולל בחובו: הוצאות תיקון 8,360 ש"ח בתוספת מע"מ 1,337 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך
של 680 ש"ח וירידת ערך בסך של 5,250 ש"ח.

אין חולק, שמסכום הנזק הכללי של 15,627 ש"ח שילמה הנתבעת לתובע סך של
9,040 ש"ח, כאשר סכום זה כולל את הנזק הממשי - 8,360 ש"ח וכן שכ"ט שמאי -
680 ש"ח.

ב.         לאור האמור לעיל, עולה השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים, האם יש מקום לחייב הנתבעת להשלים לתובע את יתרת הסכום עד לגובה מלוא הנזק, כפי שנקבע על ידי השמאי, או שמא יש להסתפק באותו תשלום שהעבירה הנתבעת לתובע, קרי 9,040 ש"ח ולדחות את יתרת סכום התביעה.

ג.          באשר למחלוקת זו, אני קובע כבר עתה, שאין מקום להעניק לתובע את הסכום שנתבע בכתב התביעה - 6,587 ש"ח, משום שבסכום זה נכלל סך של 1,337 ש"ח כסכום מע"מ, אך היות והתובע לא המציא חשבונית על תיקון הרכב ועל תשלום סכום המע"מ הנ"ל - אין מקום להעניק לתובע סכום אשר לא הוכח ששולם על ידו.

ד.         לכן, אמור מעתה, שהסכום היחידי,שעדיין נותר שנוי במחלוקת הוא הסכום בגין ירידת הערך בסך של 5,250 ש"ח.

4.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות וטענות הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה - כפי שייקבע בהמשך וזאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן:

א.         כפי שכבר קבעתי לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום המע"מ בסך של 1,337 ש"ח היות והתובע לא הוכיח מה סכום שילם בפועל עבור התיקון והוא גם לא המציא חשבונית ממנה משתמע מה סכום המע"מ - אם בכלל - שילם.

ב.         באשר לסכום הנתבע על ידי התובע, בגין ירידת הערך, הרי שאם היה בית המשפט לנהוג עם התובע על פי משורת הדין, היה מקום לדחות התביעה גם בגין פריט זה, אך מאחר ואין חולק על כך שהרכב אכן נפגע בתאונה - נזקים העולים מחוות הדעת של השמאי- ומאחר ואין להוציא מכלל אפשרות שנזקים כאלה, יש בהם כדי להוות גורם כלשהו בירידת ערך של מכונית, החלטתי לילך עם התובע לפנים משורת הדין ולחייב הנתבעת לשלם לתובע ירידת ערך חלקית - כפי שיקבע בית המשפט - זאת מהנימוקים הבאים: